רשמים אישיים מכינוס 'ידידי הפלס'

דעה \ דוד מירסקי

ישבתי שם בין מאות ואלפי אברכים, בני תורה צמאים ונלהבים לשמוע את ר' שמואל נושא דברים לראשונה על העניינים הבוערים שעל הפרק. מולי עמדה במה קטנה ישבו שם ארבעה רבנים הרב לוין מארגנטינה הרב דויטש מפוניבז' אחיו הרב דויטש מקול תורה  ור' שמואל אוירבך.

משהו בהרכב הקטן הזה גרם לי להיזכר באירועים של הגדוילים מבני ברק, באוירה הלחוצה של אנשי החצרות מסדרים את המקומות לפי סדר והיררכיה, התלחשויות סודיות בין עסקנים על הבמה, משבקים שעומדים מאחורה, צמוד לגדולים, וזה היה חסר לי. ככה חשתי תמיד את כבוד התורה, ככה ידעתי תמיד לזהות מי הגדול שמנהיג את הדור ומי שותף להנהגה, מי עומד להיות ממשיך, מי כפוף לאיזה חצר, לא היה כאן את כל זה.

ואז הרב אוירבך ניגש לדוכן הנואמים, והתחיל לדבר, הוא דיבר על המדינה שפעם תמכה בלומדי התורה ושזו זכות הקיום שלה, ובלעדיה היא לא תתקיים, שצריך להיאבק נגד גיוס בני הישיבות במסירות נפש, הוא ציין את ההערצה שלו לצעירים שנכלאו בגבורה ולא התגייסו, הוא דיבר על עיתון הפלס, שהוא עיתון שלא כותבים בו אף דבר שחס וחלילה פוגע בגדולי ישראל אחרים.

והבנתי, הבנתי שאני יושב מול מנהיג, לא כי יש משבקים מאחוריו וכי הוא יושב הכי באמצע שיכול אמצע להיות. הוא המנהיג שלי כי הוא עמד שם מולי ודיבר אלי על הגיוס ועל הדרך שבה אנחנו נתמודד מול הבעיה הזאת, הוא הסביר לי למה העיתון שאני מכניס כל יום לביתי הוא עיתון של השקפה.

כשיצאתי החוצה בסוף הכנס, ראיתי אברך מבוגר, כזה שזכה להיות בכינוסים של הרב שך ביד אליהו ובבנייני האומה, משוחח בפלאפון עם אשתו, ובעיניים מבריקות הוא מתאר לה את הכינוס כמה הוא היה משהו לא רגיל, ועוצמתי.

ניגשתי אליו בסיום השיחה, תגיד, שאלתי, כמה זה מזכיר לך את מנהיגותו של הרב שך אם בכלל, הישיר האברך את עיניו אלי ופסק, אם הרב שך עשה את המהפכה הגדולה ביותר של עולם התורה עם פיחות מספרי ממה שאנחנו כיום, ונלחם מול אגודת ישראל, מול תלמידי החזון איש ומול חבד והספרדים, אתה יכול להיות רגוע לחלוטין, אנחנו כיום 30,000 בני תורה חשובים עם השקפה ברורה, זה עניין של תהליך וזמן, והציבור החרדי כולו יתחבר להנהגה אמיתית של תורה.