יום חמישי, 27 בפברואר 2014

גישות ושיטות בהנהגת הדור I חלק א': עידן שלטון העסקנים

דעה \ דוד מירסקי



תם הכינוס, רבני המועצות קמים כל אחד לדרכו, כעת תורם של נציגי הציבור לצאת אל התקשורת שבחוץ ולהעביר את המסר, מסר שאינו משתמע לפנים נוספות, אנחנו לא חברים יותר, תם עידן יפיות הנפש מול הממסד. בחוץ, ראיתי את מוזס נרגש, מבהיר שזהו. שמעתי את הרב דוד יוסף נואם בפאתוס על השקר הגדול של ביבי. מאיר פרוש נתפס קיצוני מאי פעם כשהכריז נלך כולנו לכלא. ואז הגיע תורו של משה גפני, כמו עשרות סקרנים שהתגודדו סביב כלי התקשורת, הצטופפתי גם, מנסה לשמוע את המסר החד, קולח מפיו בשנינות אופיינית. "דבר לא השתנה לגבי ההתייצבות", אני שומע אותו אומר; "עד ליישום החוק כל בחור שיקבל צו ראשון מהצבא", יתייצב.

קולח בשנינות אופיינית. גפני בלשכתו בכנסת
התרחקתי משם, מבולבל. באוזניי מהדהדת עדיין בקשתו הנבוכה של גפני משקד בוועדה, שתועיל בהגינותה לעדכן אותו בסיכומי הוועדה כדי שלא ייצא מבויש מול בוחריו, נזכרתי איך כשיצא מהוועדה עלה גפני לראיון ברדיו, ובאכזבה גלויה הבהיר שגם מי שלא לומד תורה שלא יתגייס, כי מה שהם מחפשים זה להפוך אותנו לחילונים. אז מה גרם לו שוב להעביר מסר פייסני? מה מביא אותו להציג את החלטות הגדולים באור הכי פחות מאיים? ומהזווית ההפוכה, כעת, אנחנו עוד לא מתנתקים, הרי אין יותר וועדת שקד, תם שלב השתדלנות, זהו, יצאנו למלחמה.

ההבדל המהותי בין מנהיגותו של הרב שך למנהיגותו של הרב שטיינמן מוגדר אצלינו כהבדל השקפתי בין הקיצוניות לפשרה. אך ישנו פן נוסף, משמעותי, בהבדלים ביניהם;  

הרב שך פילס את דרכו בין פלגים רבים בציבור החרדי, מהאגודאים ועד קבוצות שונות בציבור הליטאי, כשמחלקם הוא נבדל ואת השאר הוא מגמד ומקטין, כך הוא בנה את יסודות המפלגה, כשמנגד ניצבים להם הפסולים והנידחים. זו היתה הסיבה מדוע ההשקפה נטלה חלק בכל דיון חברתי או תורני, כי זו היתה מהות ההנהגה של הרב שך - השקפת הטוב והרע, הבעד והנגד, וזו הסיבה מדוע הנציגים בכנסת ובכל מקום אליו הם נשלחו מטעמו ידעו, כי בכל נידון ושאלה, נצרכת שאלת רב בכדי להביע דעה או הכרעה. היתה בהם את ההבנה הברורה כי הם נציגים של דרך ושל השקפה, הם אינם נבחרי הציבור.

מנגד, בהנהגתו של הרב שטיינמן לא קיימים כל המוטיבים שהיו מבסיסי ההחלטות אצל הרב שך, הוא לא ייסד הוא לא גיבש והוא לא פסל, הוא מנהיג הקיימות. קיימות של נציגים בכנסת, של ראשי ערים, של ישיבות.
מנגנון פעיל, מעורב שלטונית, מבצע ויוזם.

כל מה שהיה נצרך בשלב הזה כדי להתיר את כבלי הנהגה מידיהם של ראשי המנגנון זה מנהיג שניחן בפרגמטיות, ובפרקטיות מזהירה, מנהיג שמוכשר בתפיסת הקיים ובהתמודדות מולה. כשבכל הנוגע להתמודדות מול הקיים, הפרגמטיות שולטת.

את הפרגמטיות כקבלת הקיים מצאנו אצלו בהתקרבות לחב״ד, בתפיסה; שהמדינה מכתיבה את סדר היום, ואנחנו הם אלו שצריכים להנפיק הסברים, ולהתמודד. וכן, הפרגמטיות היא זו שגם הנציחה את עולם העסקנות, את הנציגים ואת כל תופס עמדת כוח שהוא. כקיים, כמאן דאמר, וכגוף שצריכים להתחשב בו.

השלב הבא כתוצאה מהתרת הקשר בין ההנהגה לגוף העסקני היה, הפיכתם לגוף עצמאי, נפרד לגמרי בהחלטותיו בדעותיו וביוזמותיו, חכי"ם שמתנהלים כפוליטיקאים לא כשלוחי מרנן, ועסקנים שבונים את כוחם מלשד עצמותיהם של הגדולים, כשבהשפעת המנהיג הפרגמטי שתכתיבים הוא חלק מסדר היום שלו, גוף העסקנות החל לקבוע את סדר היום בציבור החרדי כשגדולי ישראל תלויים בהם ועונים אחריהם אמן.

כך הגענו למצב שלר' יגאל רוזן ערוץ אישי מול אנשי צבא שאחראים על הגיוס. וכך קרה שאנחנו שותפים לוועדת שקד. אבל זה לא הכל, האמונה התמימה שלהם ביכולת להגיע להסדרים מול חברי וועדה כאלו ואחרים, כביכול לא מדובר כאן בנושא נפיץ כפי שהוא אכן, טורי הפרשנות הארוכים שנכתבו על האנאלפבתיות של הפלג הירושלמי מפני שחברי הכנסת הסבירו במילים ברורות שזהו ׳עוד חוק׳ שעם דיל מזדמן הם יעבירו אותו, כל אלו גילו, שזו אינה תמימות, זוהי סיעת עסקנים מנותקת מחישובים ציבוריים והנהגתיים, כזו ששקועה ובטוחה בעצמה, וביכולותיה הפרלמנטריות. כזו שמכתיבה את סדר היום לגדולי הדור, ומכתיבה להם, היינו בוועדת שקד, לא הצלחנו, כעת נצא להפגנות.

וכשעסקנים קובעים את את סדרי העדיפויות, גם החלטה של גדולי הדור נתונה לפרשנויות, ואז יש לו, לגפני, את הכוח להפחית מעוצמת המסר ולנקוט בעמדה שונה גם אם הפוכה מהמשתמע בהחלטות שנקבעו ע״י גדולי ישראל.

זה היה צריך להיות ערב בסימן גזירת כליה על עולם העסקנות, ההצהרה שיצאה ממועצות הרבנים קבעה שהממ״ח אינו כשר באותה מידה של התגייסות לצבא, זו הייתה אמירה חד משמעית על הכשלון במהלך של ההצטרפות לוועדת שקד, אך לא ח״כ עצמאי כגפני יתן יד לכזו אמירה, ההכרזה שלו באותו ערב לעיני המצלמות היתה הוכחה חיה כיצד להנהגה אין השפעה על נציגיה בכנסת. והוכחה חותכת, עד כמה הנהגה שתחייב אותו להישמע בקולה זהו סיוט חייו, כי אין מטרה אחרת בהצהרה שנתן לכלי התקשורת מלבד המסר היחיד ששתול בתוכו, לא הסכמנו בשום מהלך שהרב אוירבך הלך בו.
----

לכל טוריו של דוד מירסקי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה